טבול ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי

החלטה

1. בפני בקשת הנתבע לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.הלכה מושרשת היא, כי "ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות" (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פיסקה 5 והאסמכתאות הנזכרות שם (16.1.2013); וכן, רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי, פיסקה 7 והאסמכתאות הנזכרות שם (3.4.2013)). נפסק, כי בבואנו לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע ולפגיעה בקניינו לוּ יחויב להפקיד ערובה, לבין זכות הקניין של הנתבע, המבקש להבטיח את יכולתו לפרוע את הוצאותיו ככל שהתביעה נגדו תדחה, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב; ובין יתר השיקולים נשקלים סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה אם מדובר בתביעת סרק, וכן יכולתו הכלכלית של התובע.

אשר לשיקול האחד שעניינו סיכויי התביעה, בעניין אברהם נפסק, כי "[ ]לטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבעת, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק." (שם בפיסקה 5; ההדגשה במקור - מ.ש.). ובאופן דומה, גם לעניין השיקול השני, הפסיקה קבעה, כי "... אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד" (עניין אברהם, פיסקה 5; עניין גבעון, פיסקה 7).

3.אלא, שבענייננו, חברו להם שני השיקולים גם יחד. אשר לסיכויי התביעה, בשלב הדיוני בו מצוי התיק, לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, על פני הדברים, ומתוך הזהירות המתחייבת, אומר, כי תביעתה של התובעת מעוררת קשיים משמעותיים. יש לזכור, כי עניין לנו בתביעה כספית על סך של 1,080,000 ₪, בה מלינה התובעת כלפי הנתבע, על שלא הציג בפניה את המידע המלא אודות הסיכונים הכרוכים בצירופו של בנה כנהנה בחשבון אותו פתחה, וכן מסר לבנה פנקסי שיקים ללא ייפוי כוח מתאים, דבר שהוביל ל"פיזור" המחאות על סך של מאות שקלים על-ידי הבן, ללא ידיעתה של התובעת. תביעה זו מעוררת קשיים הן בשאלת מעורבותה ולמצער ידיעתה של התובעת אודות מעשי בנה, הן לעניין המשמעות הנגזרת מפירעון חלק מן החובות על-ידי התובעת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הן לעניין גובה הסכום הנתבע.

כך גם בנוגע ליכולתה הכלכלית של התובעת, אמנם התובעת ציינה בתגובתה לבקשה כי היא אישה עובדת; אלא, שטענה זו - שאף לא נתמכה בתצהיר - אינה מספקת לצורך הוכחת יכולתה הכלכלית של התובעת. זאת, בשים לב לכך שבתצהיר עדות ראשית של התובעת הצהירה, כי על אף פירעון חלק מחובותיה, עדיין היא נותרה חייבת סכום של למעלה מ-400,000 ₪, והיא צפויה להיתבע בגין חובות נוספים בסך של כ-200,000 ₪; וכי היא משלמת תשלומים חודשיים בגין חובותיה.

4.בנסיבות אלה, בהינתן סיכויי התביעה כמובהר ואי הוכחת יכולתה של התובעת לשלם הוצאות, לוּ תחויב בהן, איני מוצאת כי ראוי להעמיד את הנתבע בפני הסיכון שיימצא בפני שוקת שבורה, היה ובסופו של יום התביעה נגדו תדחה. על כן, אני מוצאת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה, ואף שנתתי דעתי לסכום המשמעותי הנתבע בגדרי התביעה, הרי שעל מנת לאפשר את זכות הגישה לערכאות של התובעת, בשים לב למצבה הכלכלי, ראיתי לנכון להעמיד את גובה הערובה על סך של 10,000 ₪.

הערובה תופקד עד יום 28.7.13, שאם לא כן תדחה התביעה ללא צורך בהחלטה נוספת.

5. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: